תנ"ך על הפרק - עמוס ז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

עמוס ז

525 / 929
היום

הפרק

כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּה֙ יוֹצֵ֣ר גֹּבַ֔י בִּתְחִלַּ֖ת עֲל֣וֹת הַלָּ֑קֶשׁ וְהִ֨נֵּה־לֶ֔קֶשׁ אַחַ֖ר גִּזֵּ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וְהָיָ֗ה אִם־כִּלָּה֙ לֶֽאֱכוֹל֙ אֶת־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ סְֽלַֽח־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַֽעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את לֹ֥א תִהְיֶ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃כֹּ֤ה הִרְאַ֙נִי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִנֵּ֥ה קֹרֵ֛א לָרִ֥ב בָּאֵ֖שׁ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וַתֹּ֙אכַל֙ אֶת־תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וְאָכְלָ֖ה אֶת־הַחֵֽלֶק׃וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃נִחַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־זֹ֑את גַּם־הִיא֙ לֹ֣א תִֽהְיֶ֔ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃כֹּ֣ה הִרְאַ֔נִי וְהִנֵּ֧ה אֲדֹנָ֛י נִצָּ֖ב עַל־חוֹמַ֣ת אֲנָ֑ךְ וּבְיָד֖וֹ אֲנָֽךְ׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָאֹמַ֖ר אֲנָ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י הִנְנִ֨י שָׂ֤ם אֲנָךְ֙ בְּקֶ֙רֶב֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃וְנָשַׁ֙מּוּ֙ בָּמ֣וֹת יִשְׂחָ֔ק וּמִקְדְּשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יֶחֱרָ֑בוּ וְקַמְתִּ֛י עַל־בֵּ֥ית יָרָבְעָ֖ם בֶּחָֽרֶב׃וַיִּשְׁלַ֗ח אֲמַצְיָה֙ כֹּהֵ֣ן בֵּֽית־אֵ֔ל אֶל־יָרָבְעָ֥ם מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר קָשַׁ֨ר עָלֶ֜יךָ עָמ֗וֹס בְּקֶ֙רֶב֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹא־תוּכַ֣ל הָאָ֔רֶץ לְהָכִ֖יל אֶת־כָּל־דְּבָרָֽיו׃כִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר עָמ֔וֹס בַּחֶ֖רֶב יָמ֣וּת יָרָבְעָ֑ם וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃וַיֹּ֤אמֶר אֲמַצְיָה֙ אֶל־עָמ֔וֹס חֹזֶ֕ה לֵ֥ךְ בְּרַח־לְךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וֶאֱכָל־שָׁ֣ם לֶ֔חֶם וְשָׁ֖ם תִּנָּבֵֽא׃וּבֵֽית־אֵ֔ל לֹֽא־תוֹסִ֥יף ע֖וֹד לְהִנָּבֵ֑א כִּ֤י מִקְדַּשׁ־מֶ֙לֶךְ֙ ה֔וּא וּבֵ֥ית מַמְלָכָ֖ה הֽוּא׃וַיַּ֤עַן עָמוֹס֙ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־אֲמַצְיָ֔ה לֹא־נָבִ֣יא אָנֹ֔כִי וְלֹ֥א בֶן־נָבִ֖יא אָנֹ֑כִי כִּֽי־בוֹקֵ֥ר אָנֹ֖כִי וּבוֹלֵ֥ס שִׁקְמִֽים׃וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהוָ֔ה מֵאַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ יְהוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֗ר לֹ֤א תִנָּבֵא֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א תַטִּ֖יף עַל־בֵּ֥ית יִשְׂחָֽק׃לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִשְׁתְּךָ֞ בָּעִ֤יר תִּזְנֶה֙ וּבָנֶ֤יךָ וּבְנֹתֶ֙יךָ֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְאַדְמָתְךָ֖ בַּחֶ֣בֶל תְּחֻלָּ֑ק וְאַתָּ֗ה עַל־אֲדָמָ֤ה טְמֵאָה֙ תָּמ֔וּת וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל גָּלֹ֥ה יִגְלֶ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כה - אמר רבי משה: כי יוצר כמו חבור, וכמוהו לפי דעתו יוצר עמל עלי חוק. והנכון: שהוא כמשמעו. וגובי - תרגום ארבה. והנה - ראה שהשם היה יוצר ארבה. הלקש - העשב העולה ברדת המלקוש והנה לקש נגזז לצורך בהמות המלך, קודם עלות הקנה.והיה אם כלה - זה הארבה לאכל את עשב הארץ, נמות ברעב. וטעם כלה בעבור גזי, כדרך ירד כמטר על גז שהוא לשון גזיזה. ה' סלח נא - עתה לעון יעקב. ומלת יקום – מהפעלים העומדים בעצמם, ולא מן היוצאים על אחר. והטעם: מי יעמד ומי יוכל לקום מפני הצרה הזאת ומי ישרת בעבור אחר, וככה הוא מי יקום כי קטן הוא, מסבול זאת הרעה.נחם - פועל עבר, על כן החי"ת פתוחה והוא מבנין נפעל.כה, באש - כמשמעו. לדין את העולם באש, כדרך כי באש ה' נשפט או שיחזק החום, כאילו הוא שורף באש ולא ירד מלקוש. ואכלה את החלק - חלקת השדה וזהו שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור.ואומר - כל זה היה במראות הנבואה.נחם - הטעם ששמע השם תחנתי פעמים.כה, אנך - אין ריע לו ובלשון ישמעאל עופרת. והטעם: כי אשים חומת עופרת בקרב עמי ולא אעבר לו לראותו דרך משל. ויש אומרים: כי עבור, כמו: ותפארתו עבור על פשע:ונשמו במות ישחק - במות ישראל ואדום.וישלח, כהן בית אל - כהן הבעל היה. בקרב - בגלוי ידבר ולא יוכלו אנשי הארץ להכיל, לסבול והנה אם תמיתהו ושמחו הכל.כי - אע"פ שלא מצינו כתוב כי ירבעם מת בחרב, ידענו כי דבר השם אמת הוא, או הנביא אמר: בית ירבעם וכזב אמר אמציה, בעבור שיחרה אף המלך עליו להמיתו, והנה ירבעם שתק ולא השיב תשובה לאמציה.ויאמר לך ברח לך אל ארץ יהודה - כי המלך ירבעם יהרוג אותך. וטעם ואכל שם לחם – שהיו נביאי ישראל מתנבאים, בעבור פת לחם.ובית אל - הנה לאות כי יהוא היה מבית אל, כי הוא בית מלכותו ומקדשו, כי הטעם כפול. ויפת השתבש, בעבור שנמשח יהוא ברמות גלעד והנה אמציהו ויורם נלחמו עם חזאל ברמות גלעד והארמיים הכו יורם, שהיה שומר הוא וכל ישראל ברמות גלעד, כי כך כתוב שב יורם אל יזרעאל בית מלכותו להתרפא והניח כל השרים ברמות גלעד, להיותם שומרים ועמהם היה יהוא בן נמשי, וכאשר משחהו שם נער הנביא ונדע הדבר לשרי יורם שהיו שומרים, אז קשרו כולם עם יהוא, על כן לא יכלו שני המלכים לעמוד לפני יהוא.ויען - אמר רבי משה הפרסי: לא הייתי נביא השם ולא בן נביא כי שומר בקר או חורש בבקר הייתי ובעבור שהזכיר מאחרי הצאן יורה כי היה רועה כאשר הזכיר בנוקדים.ויקחני - מוכרח הייתי. ועוד פירש טעם אחר: בעבור שאמר לו: ואכול שם לחם, אמר לו: אינני כמו נביאי השקר המתנבאים בעבור לחם ולא בן נביא שקר, כי אין לי צורך ללחם כי בוקר אנכי. ומלת בולס – אין לה חבר ובלשון ישמעאל כמו מיבש ושקמים פרי דומה לתאנים ואיננו במקומות האלה, ובלשון ישמעאל גמין גם שקם והנה לא התנבאתי בעבור צורך ואיך אניח דברי השם שציוני להתנבא, ואשמע אליך שתאמר לא תנבא?!תטיף - כמו מדבר ברמז. וכמוהו: והיה מטיף לעם הזה.לכן, בחבל - יחלקוה אויביו, ונבואתי תקום עליך ועל ישראל.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך